סרט ביום שלישי
"סמל על הגג"
סרט תיעודי קצר לרגל חגיגות ה100 של קיבוץ איילת-השחר
ביום שלישי 15/9 – בשעה 19:00 באמפיתיאטרון.
מוזמנים לבוא עם "שמיכות פיקה" וסנדביצ'ים – כמעט כמו פעם.
אורך הסרט 20 דק' לערךתחקיר ויוזם הסרט: יוסף חרמוני. בימוי ועריכה: קובי נתנאל
סינופסיס: (תיאור קצר)
1958 הייתה שנה מיוחדת למדינת ישראל ולקיבוץ איילת השחר, המדינה הצעירה שחגגה עשר שנים התרגשה, התחדשה והתמרקה לרגל חגיגות העשור ובאיילת השחר נחנך חדר האוכל המיוחד והמרשים "הלב הפועם של הקיבוץ" שאליו באים ומתכנסים לאורך כל ימות השנה.
באותה שנה מאיר יפה מורה לנגרות בקיבוץ איילת השחר מכין עם חניכיו, נערי עליית הנוער את סמל המדינה לכבוד יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל.
לנערי שחרית ולמורה לנגרות הייתה מערכת יחסים מיוחדת. הנערים העולים הצעירים העריצו את מאיר שהעניק להם חינוך משמעותי לחיים דרך לימוד הנגרות ובניית הסמל- ומשפטים כמו "לחתוך על חשבון החתיכה הנופלת" "שבע פעמים למדוד, פעם לחתוך" הם משפטים שעד ימינו שגורים אצל חברי המשק.
העבודה על הסמל הייתה כל כך משמעותית עבור המשתתפים שמאיר ביקש לחקוק זאת על קברו.
הסמל שכבר עייף ובלוי מהשנים ששירת את חגיגות הקיבוץ, ממתין כבכל שנה להיות מוצב על גג חדר-האוכל שם הוא ניצב מביט בחברים ובילדים הנרגשים לראותו מואר, רם ונישא.
בסרט נחזור אל שנת 1958 ונספר את סיפורה מנקודת מבטם של החברים הוותיקים שיספרו על החיים בקיבוץ והתחושות שליוו אותם בחגיגות העשור למדינה ואת סיפור הכנת סמל המדינה, שכמוהו נותרו בודדים במדינה.
סמל שעד היום הוא מקור לגאווה לכל מי שעמל על הכנתו ולכל מי שצופה בו כשהוא ניצב על גג חדר האוכל של קיבוץ איילת השחר בתקופה שבה סמלים מאבדים את ערכם.
1958 הייתה שנה מיוחדת למדינת ישראל ולקיבוץ איילת השחר, המדינה הצעירה שחגגה עשר שנים התרגשה, התחדשה והתמרקה לרגל חגיגות העשור ובאיילת השחר נחנך חדר האוכל המיוחד והמרשים "הלב הפועם של הקיבוץ" שאליו באים ומתכנסים לאורך כל ימות השנה.
באותה שנה מאיר יפה מורה לנגרות בקיבוץ איילת השחר מכין עם חניכיו, נערי עליית הנוער את סמל המדינה לכבוד יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל.
לנערי שחרית ולמורה לנגרות הייתה מערכת יחסים מיוחדת. הנערים העולים הצעירים העריצו את מאיר שהעניק להם חינוך משמעותי לחיים דרך לימוד הנגרות ובניית הסמל- ומשפטים כמו "לחתוך על חשבון החתיכה הנופלת" "שבע פעמים למדוד, פעם לחתוך" הם משפטים שעד ימינו שגורים אצל חברי המשק.
העבודה על הסמל הייתה כל כך משמעותית עבור המשתתפים שמאיר ביקש לחקוק זאת על קברו.
הסמל שכבר עייף ובלוי מהשנים ששירת את חגיגות הקיבוץ, ממתין כבכל שנה להיות מוצב על גג חדר-האוכל שם הוא ניצב מביט בחברים ובילדים הנרגשים לראותו מואר, רם ונישא.
בסרט נחזור אל שנת 1958 ונספר את סיפורה מנקודת מבטם של החברים הוותיקים שיספרו על החיים בקיבוץ והתחושות שליוו אותם בחגיגות העשור למדינה ואת סיפור הכנת סמל המדינה, שכמוהו נותרו בודדים במדינה.
סמל שעד היום הוא מקור לגאווה לכל מי שעמל על הכנתו ולכל מי שצופה בו כשהוא ניצב על גג חדר האוכל של קיבוץ איילת השחר בתקופה שבה סמלים מאבדים את ערכם.