התינוקת שנשכחה
לפני שקמה מדינת ישראל, היה בארץ צבא שנקרא "פלמ"ח". התפקיד של חיילי הפלמ"ח היה לשמור על האנשים שגרו פה, ולעזור למעפילים שרצו לעלות לארץ ישראל ולהגיע מהגבול לישובים בארץ. 

עוד לא הייתה מדינת ישראל ושלטו בארץ האנגלים. האנגלים לא רצו שיבואו מעפילים חדשים, וחיילי הפלמ"ח היו צריכים להביא אותם בלילה, בחושך, כדי שהאנגלים לא יראו אותם. גם גיל, אבא של דינה (הגננת) היה חייל בפלמ"ח.
לילה אחד, יצאו כמה חיילים של הפלמ"ח אל הגבול, כדי להביא מעפילים חדשים. הם יצאו כשהשמש שקעה, והלכו מהר בחושך. 

ליד הגבול הם פגשו את קבוצת המעפילים, שלא ידעו בכלל עברית. 

היו שם אנשים עם ילדים בגיל הגן ותינוקות, וגם אחים גדולים יותר, ואפילו סבים וסבתות. 

החיילים ניסו להסביר להם, בשפת סימנים, שצריך ללכת בשקט ומהר, כדי להגיע לפני שהשמש תזרח. 

הם התחילו ללכת ואחרי כמה זמן עצרו, שתו מים, נחו קצת והמשיכו. אם מישהו דיבר, מיד השקיטו אותו. וככה שוב הלכו ושוב עצרו בתחנה...
פתאום, באמצע הדרך, הם שמעו בכי חזק, חזק. הם הסתכלו וראו אישה עומדת, עושה תנועות עם הידיים וצועקת. 

החיילים התקרבו אליה מהר, ניסו להשקיט אותה ושאלו אותה מה קרה. 

האישה בכתה ועשתה להם תנועות של תינוק והראתה על הדרך חזרה. פתאום הם הבינו. 

האימא שכחה את התינוקת שלה בדרך. מה הם יעשו עכשיו? 

אי אפשר לחזור, כי אז האנגלים יתפסו את כולם, ואם הם ימשיכו, התינוקת תישאר לבדה. 

הוחלט להביא את כל המעפילים לאחד הקיבוצים, ושהחיילים יחזרו מיד בבוקר לחפש את התינוקת.
ואז, ממש כשעלה השחר, יצאו גיל, אבא של דינה, ועוד שני חיילים לחפש את התינוקת. 

הם לבשו בגדים של תיירים, כדי שלא יידעו שהם חיילים, עברו בבית התינוקות ולקחו בקבוק עם חלב. אז יצאו לדרך, ונזהרו שהאנגלים לא יגלו אותם. 

הלכו והלכו ובתחנה השלישית, מתחת לעץ, הם ראו חבילה קטנה. "זאת התינוקת?" הם שאלו אחד את השני בלחש. 

אבא של דינה התקרב ראשון והסתכל על החבילה. והנה, ממש מתוכה, הציצו אליו שתי עיניים כחולות יפהפיות. 

הוא הוציא את בקבוק החלב מהתיק ונתן לתינוקת לשתות. היא הייתה רעבה ולגמה מהר את כל הבקבוק. 

אחר-כך היא נרדמה והם לקחו אותה והלכו מהר, כדי להגיע לאימא של התינוקת, וכדי שלא יתגלו.
כשהגיעו לקיבוץ, הם נכנסו מהר לחדר האוכל, שם עוד ישבה האימא של התינוקת עצובה ובוכה. 

גיל הושיט לה את התינוקת, שמיד התעוררה וחייכה אליה. 

האימא נישקה וחיבקה את התינוקת שלה וגם את החיילים.