שבת בבוקר יום יפה, ואופס! בוקר טוב, הפטרייה שלך חזרה!

אחרי עם כלביא, קיבלנו את שאגת הארי.
עם אריה. באמת עם אריה.
שוב מלחמה.
שוב ממ"דים.
שוב מקלטים.
שוב לילות ללא שינה.
שוב כל רעש מקפיץ.
שוב ילדים בבית.
שוב רק החיוניים עובדים.

שוב משלוחי מנות עם התרעה מוקדמת מאיראן.
ואז חיזבאללה מצטרפת לחגיגה, ומשנה את כללי המשחק.
שוב 30 שניות.
איף.

אז חגיגות פורים ענקיות כבר לא יהיו לנו השנה.
אבל יוזמות מקומיות? יש ויש!

בשכונת הגנ"ש הפעילה והתוססת, המשופעת בילדים וביצירתיות, התארגנה לה עדלאידע ספונטנית ושכונתית. לא לפני שהכינו את השטח וננקטו אמצעי זהירות מחמירים –
כל השכנים החליפו פיג'מה בטרנינג ססגוני, שמו חזייה והכינו בממ"דים מלאי מספיק של אוזני המן ורעשנים – למקרה שמישהו יקום עלינו לכלותינו, תישמע אזעקת אמת, וכל העדלאידע תידפק על דלת הממ"ד.

ובינתיים, בכליל החורש, כיתת בר המצווה הלוא היא כיתת שקד, חגגה עם הדיירים והסבה להם, ולעצמה, אם לשפוט על פי התמונות, Good time ושמחה ואורה וששון ויקר.

אז אם לסכם עד כה את מה שיש אומרים (הרמטכ"ל) שרק התחיל –
אלמלא הפרסים לא היה לנו פורים מלכתחילה.
ואלמלא אותם פרסים – היה לנו פורים השנה.

בקלאסיקה המפורסמת ציווה כידוע המלך אחשוורוש, לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי, וקיבלנו את פורים.
few years later...
בעיבוד המודרני גרסת המציאות, האנטגוניסט הראשי, צורר הדור, ירד מהבמה בדרכים קצת פחות אקולוגיות ועדיין מגובה רב, בתקיפה אווירית עם הרבה TNT. ובשורה התחתונה, שוב קיבלנו חיסול מתבקש של פרסי בפורים. 

ואולי באמת הגיע הזמן לעדכן גרסה גם לאוזני המן. חוטמי חמינאי מישהו?

מבקרי הספרות עשויים לומר לכם כי דמותו של מרדכי לא תמיד ברורה ומאופיינת דיה בגרסה המחודשת, אבל בשינויים כאלה ואחרים, ישנן ללא ספק דמויות המרמזות לוושתי ולוויזתא.

והעם היהודי?
תמיד היה.
תמיד יהיה.
כארי או כלביא –
לתפארה!

ובדקתי עבורכם, במילון נמצאו רק עוד שלוש מילים נרדפות לאריה, שטרם נעשה בהן שימוש:
לַיִשׁ, כְּפִיר ושַׁחַל.
ואם ממש לא תהיה ברירה, אז מתברר שגם שַׁחַץ היא מילה נרדפת לאריה, אבל זה סוד, אל תגלו להם שם למעלה.

ומה זה לעומת כל מלחמות ישראל.
קטן עלינו, ותשמרו על עצמכם. ועם ישראל חי.
ויחד ננצח וזה.