title
title
title
title
title
title
טקס יום השואה תשפ"א 2021
דברי פתיחה לטקס יום השואה


יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"א עומד השנה בסימן שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית.

בהקשר זה מובא באתר יד ושם הציטוט הבא מאת פרופסור בן ציון דינור: "כוח האומה הוא בזיכרונה – זה מותר האדם. ואם אנו רוצים לחיות, ואם אנו רוצים ושואפים לצוות את החיים לבנינו, אם אנו מאמינים שהוטל עלינו צו לסלול דרך אל העתיד, הרי עלינו ראשית כל לא לשכוח ולרשום".

ציווי הזיכרון הוא צורך לאומי וצורך אישי.
הזיכרון ברמה הלאומית מנסה לשרטט את מלוא התמונה ההיסטורית על רבדיה השונים והפרטים בתוכה. הוא יודע לסמן קו קוהרנטי ורצוף וככל שחולף הזמן ונחשפים מסמכים חדשים הידע מתרחב. אף על פי כן התודעה מסרבת להפנים.

ואילו ברמת הזיכרון האישי, ככל שנוקפות השנים ומתמעטים העדים, הפערים ברצף גוברים ומתחדדים. פיסות המידע שיש לנו לא מתחברות לכדי תמונה ברורה וכל אישוש חיצוני לעדות או סיפור ששמענו מהווים אישור שהזיכרון אכן משקף מציאות אמיתית, למרות שזו נדמית בלתי אפשרית.

בהקשר של השואה אנו עוסקים רבות בציווי לזכור ולרשום, ובכל זאת, בבואנו לפרוש לעצמנו, או לאחרים את הזיכרון האישי, הפרטי, הוא מחורר וחסר. אולי מפני שלא רצינו להכביד, או להכאיב, או מפני שהסיפורים כמו לקוחים מעולם זר ובלתי נתפס. אולי מפני שאנו מעדיפים להיאחז ברגיל, ביומיומי, בנורמלי. ואולי פשוט כל החורים בזיכרון הם אותו עולם שלם שאבד לבלי שוב.

הערב נביא את סיפור משפחתה של טובה ברוק. כמו רבים מבני הדור השני, בזיכרון האישי של טובה רבים החורים. ואף על פי כן, הזיכרון חשוב שכן הוא מנציח ומנכיח ומהווה את הבסיס ממנו אנו נבנים.

כתבה: דינה קגן ישראלי