title
title
title
title
title
title
רעיה - בגא"ה ומופת

רעיה – גא"יה למופ"ת
חנה'לה ביקשה שאתחיל מההתחלה.
יתכן שזה יהיה ארוך ומשמים ולכן אני חושבת
שאסתפק בתודות וברגשות החמים שאיתי היום.
כי נראה שהכל כבר בעצם נאמר,
וזו הזדמנות נוספת להודות לכולכם, לכולכן על הזמן שזכיתי ובילינו יחד.

ניסינו לשנות, לעניין, ליהנות,
ולפעמים לעמוד בחוקים הנדרשים מאיתנו, או בתקציבים בלתי אפשריים.
צלחנו הכל ונראה לי שיצרנו שגרת מועדון מבורכת.
שמחתי להיות חלק מזה.
ובכל זאת (חנהל'ה, לבקשתך):

אחרי כ-40 שנה בחינוך, בגיל 62,
רציתי לצאת מהגן –
השמועה הגיעה כנראה לאוזניים מתאימות
והוזמנתי לשיחה ושכנוע בתחום
חדש ושונה מכל מה שידעתי עד כה....
הסתייגתי...
לחץ נפשי מתון הצליח, ונכנסתי לניסיון.
קל זה לא היה.
אני הורגלתי לעבוד בצוות, ופתאום הרגשתי בלי...
ניסיתי לשתף את באי המועדון בהחלטות, תקציב, תורנויות וכו'.
נכשלתי !

אולי לא ידעתי לרתום את הכוחות,
ואולי מגיל מסויים כבר לא מעוניינים בהתחייבות ואחריות.
"היה לנו מספיק מזה כל החיים"
ובכל זאת קרו דברים. נרקמו קשרים. התבססו חוגים.
היו לי עוד הרבה חלומות שלא הספקתי לממש ולהגשים.
גם לי בער לצאת ממחויבות ואחריות
וליהנות מהחופש של הגיל, ולדאוג לרווחתי –
אם לא עכשיו – אי מתי?
 יש פה במועדון הרבה דוגמאות לחיקוי ולחלום –
איך אני רוצה להיראות ולאחל לעצמי כשאהיה באמת גדולה...

תודה ענקית וחיבוק גדול
לתמי, שרה, שקד, רבקה וחן
על הביחד שלנו, שנתן לנו את הכוח לעבור את השנה וקשיי תקופת הקורונה.
ולקרן יקירתי – שתצלח דרכך!
רעיה דורה