title
title
title
title
title
title
ביקור זקני איילת בפקולטה לרפואה בצפת

בבוקר אביבי למדי, יצאנו, חבורה נכבדה של זקנות
וכמה זקנים אמיצים, בדרכנו לפגוש פרחי רפואה בפקולטה לרפואה בצפת.
וזאת, כך נאמר לנו, כדי שיוכלו לשמוע מאיתנו איך זה להיות זקן.
לדוגמה, כמה תרופות כל אחד לוקח ביום, ומה עדיין פועל ומה כבר פחות וכו'.

המפגש הראשון, בהגיענו ליעד, היה מפגש רעים מלבב עם בני גילנו מישובי האזור, שכמונו, התנדבו לתרום לקידום לימודי הרפואה.
היה מדהים לגלות כמה כולם הזדקנו... (לא אנחנו כמובן), אבל מדהים לא פחות היה המפגש עם הפרופסור לגריאטריה, אמיתי אוברמן מקיבוץ לביא, שפתח את היום הזה והציג את הדברים בפני הקהל באולם, המורכב מסטודנטים לגריאטריה וזקנים שחלקם כבר מוגדרים גריאטרים... ההתייחסות הרצינית שלו לציבור הנוכחים. ההנחייה המדויקת החכמה והמכבדת לשני סוגי הקהלים באולם. לסטודנטים – איך לשאול ולמה לשים לב. ואיך להקשיב עם האוזן העין והלב. בפתיחות וברוב קשב. וההנחייה לזקנים – שירגישו חופשי בשיח על עצמם והרגליהם.. ובעיקר שיידעו על התרומה הענקית לרפואה בישראל בזכות שיתוף הפעולה שלהם...

כל אחד מאיתנו קיבל סטודנט שיראיין אותו.
תארו לכם, שיושב מולכם מישהו, שכדי לקבל את הציון המיוחל ו/או לסיים בהצלחה את לימודי הגריאטריה, מקדיש עכשיו את כל כולו לשמוע מה יש לכם לספר על עצמכם, ועל מה פירוש להיות זקן. הזדמנות זהב שכזו לא מחמיצים...

בסיום הראיונות – חזרנו לאולם לשמוע רשמים מהסטודנטים והזקנים.
בנקודת הסיום הזו כולם נראו מאושרים. הזקנים, מכך שאיפשרו להם לדבר חופשי על כל המחלות, והסטודנטים – פשוט התאהבו כל אחד במרואיין שלו....
בסיכום עם הענקת זכות הדיבור לשני הקהלים הסתבר שכל אחד למד המון, גם על עצמו...

אני התאהבתי בעיקר בפרופסור אמיתי אוברמן, שנתן במה מאד מזמינה לזקנים, וכשעלתה לבמה אחת מחברותינו, וסיפרה על מסלול הייסורים והעדר ההקשבה שהיא חוותה בלוותה את בעלה בתקופת האישפוז הארוכה והקשה, חשבתי שאולי יש תקווה שהסטודנטים שראיינו אותנו, והמדריך שלהם הוא פרופ אוברמן, יתנהגו אחרת אל הזקנים במחלקות הגריאטריות...

ובא לציון גואל.

כתבה: גאולה לפיד